סוג'יט יטווארה Sujith Nissanka Yatawara
-
31.07.1975 - 7.10.2023
סוג'יט נולד בסרי לנקה, בעיר העתיקה פולונרואה. שנותיו הראשונות היו קשות במיוחד: הוא גדל ללא משפחה, ללא בית וללא רכוש. כדי להתפרנס מצא לעצמו עבודה בשוק הדגים. כבר כילד, גמלה בליבו ההחלטה לשנות את גורלו.
מתוך חיפוש נמרץ אחר הזדמנויות לצאת ממצבו, יצא לעבוד בכווית. שם מצא עבודה כנער בית, ונפגש את ג'יאני שלימים תהייה אשתו. למרות הקשיים הנערמים בדרכם של מהגרי עבודה בכווית, סוג'יט החזיק מעמד כשנתיים לפני שחזר לסרילנקה.
סוג'יט וג'יאני התחתנו ב- 2009 ונולדו להם בת ובן. הקשיים הכלכליים נמשכו. בלית ברירה, סוג'יט מצא עבודה בחווה חקלאית, בתנאים קשים, כמעט תנאי עבדות. בנחישות המשיך להאבק על פרנסת המשפחה שהקים, והמשיך לחפש פתרונות חדשים. ב - 2014 נקלעה לידיו הזדמנות לצאת לעבוד בישראל. הוא לווה כסף מהדוד כדי לממן את הנסיעה וגזר על עצמו להתרחק מהמשפחה שכל כך אהב, כדי לאפשר להם לצאת ממעגל העוני. מדי חודש היה שולח את המשכורת הביתה, וחוסך כסף כדי לאפשר לילדים חינוך גבוה. לעצמו השאיר את המינימום ההכרחי כדי לצאת מדי פעם לסוף שבוע קצרצר בתל אביב או בירושלים.
סוג'יט עבד בישראל תשע שנים רצופות והיה רק בביקור מולדת אחד. הקשר עם המשפחה נשמר דרך הטלפון: שיחה קבועה מדי ערב. תשע שנים!
לפני ארבע שנים הגיע סוג'יט לבארי, לסייע לחיים זוהר. הוא היה מטפל מסור, שעבד בשקט ובצניעות בודהיסטים. אחראי ודייקן, מקפיד על מתן תרופות בזמן, מקצועי וזריז בתפעול מכשירים רפואיים ואחרים. ניכר שהיה לו נסיון רב בטיפול במצבים קשים, וכך ידע לצפות אותם מראש. "סוג'יט היה מלאך" אמרה עליו ערגה, אשתו של חיים. "הוא אהב את חיים, ואנחנו אהבנו אותו".
סוג'יט ידע להעריך החיים בקיבוץ, ונהנה מחיי השגרה. הוא אהב לטייל בשדות, לעשות פיקניק עם חברים, לראות טלוויזיה, לשחק משחקי וידיאו, לדבר עם המשפחה שלו ולדבר עם אנשים באופן כללי. הוא היה האח הגדול של העובדים הסיעודיים בקיבוץ.
פרנדדו, המטפל שעבד איתו, סיפר שסוג'יט היה מתלוצץ וצוחק כמו ילד קטן. הוא אהב לחייך וכי החיוך עזר לו לשנות את מצב הרוח ולהתגבר על הגעגועים הביתה. סוג'יט התכוון לחזור לסרילנקה ולגור עם המשפחה בבית החדש שבנו בכספים ששלח.
בבוקר ה- 7 באוקטובר התקשר לאשתו ג׳יאני ב 7:48 בבוקר. הפליא אותה שהוא מתקשר בשעה הזו. ברקע שמעה טילים או יריות.
הוא אמר לה ״היום יש קצת יותר מהרגיל״. הוא תכנן לצאת לחדר האוכל לקחת ארוחת בוקר אבל היא ביקשה ממנו להישאר בבית. הם דיברו על ענייני יום יום, ועל ביצוע עבודות בבית שהם בונים. אחותו הגדולה שגרה בירדן שמעה על ההתקפה, וניסתה בהמשך הבוקר להתקשר אליו. הוא לא ענה לה אבל השאיר לה הודעה בלחישה, "אני לא יכול לענות לך, יש פה מלחמה.אתקשר אחר כך".
הוא לא הספיק להתקשר, ואשתו התחילה לדאוג. עלה חשש שהוא אולי חטוף. הבת סתולי הוציאה סרטון לאינטרנט, עם קריאה נרגשת לשחרורו. בסרטון היא אומרת: "נשיא ישראל וראש הממשלה, אני פונה אליכם בקשר להעלמות של אבא שלי. לפני תשע שנים אבא שלי נסע לישראל כדי לעבוד כמטפל. הוא חזר הביתה לסרילנקה לזמן קצר, לחודש אחד, ואחריו חזר לישראל. לא ראינו
אותו שש שנים. באותו בוקר, ניסינו להתקשר אליו והוא לא ענה. ניסינו וניסינו וניסינו. אנחנו מאוד מודאגים וחוששים לשלומו של אבא שלי. אני מבקשת מאוד את עזרתכם באיתורו של אבא שלי באופן מיידי. תודה".
במשך חודש סוג'יט נחשב נעדר, אולי חטוף בעזה. ב 3.11 הודיעה השגרירות על זיהוי גופתו באמצעות דגימות די אן איי שנלקחו מילדיו. אחרי טקס דתי בפתח תקווה, נשלחה גופתו לקבורה בסרילנקה.
סוג'יט הותיר אחריו את אשתו ג'יאני, ואת ילדיו סתולי בת ה 15 וסהס בן ה 11. חייו נגדעו בארץ רחוקה מביתו, במתקפת טרור שלא חסה על מהגרי עבודה שנקלעו לאיזור.
בן 48 במותו.
יהי זכרו ברוך.
